בימים אלו, משפחות רבות ברחבי הארץ עוסקות בקרצוף ביתן.
גם בשאר ימות השנה אנשים מכלים זמן רב בניסיון לשמור על ניקיון סביבתם הביתית: משטיפת כלי אוכל, דרך שאיבת אבק ועד שטיפת רצפות. התופעה קיצונית במיוחד אצל הורים לתינוקות. שלא רק מנקים אלא אף מחטאים : עושים סטריליזציה של בקבוקים ומוצצים, מרתיחים את המים ושומרים מכל משמר שהתינוקות לא יכניסו לפה "לכלוכים".
האם עשיתם כבר פאנלים?
אם כן, יש לי משהו לספר לכם.
תיאורית ההיגיינה – שמעתם עליה?
זו תיאוריה שמנסה להסביר את העלייה בשכיחות המחלות האלרגיות והאסתמה בשנים האחרונות.
ההשערה: דווקא השיפור ברמת הניקיון, לא מאפשר למערכת החיסון שלנו (ובעיקר של התינוקות) להתפתח. אם מרגילים את הגוף לעולם סטרילי, הוא לא יודע להתמודד עם גורמים מזהמים. התוצאה: כשהוא פוגש בגורם זר, כמו אבק או שיערות של בעלי חיים, הוא מגיב בצורה מוגזמת ו"היסטרית". התעטשות, שיעולים, קוצר נשימה, ,גרד בעיניים, פריחה בעור – זה מה שאנחנו מרגישים.
אז מה המסקנה? לחיות בבית מטונף? לתת לילדים לאכול רפש?
כנראה שלא.
כרגיל, הכול עניין של מידה.
גם ניקיון.
עוד בנושא: פרוביוטיקה – החיידקים המיטיבים.
חג שמח.
מחשבה אחת על “ניקיונות פסח ותיאוריית ההיגיינה”
Back in school, I'm doing so much leraginn.