מאת עפרה מהודר, MSc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת
"כפי שאנו יודעים, בריכות השחייה הציבוריות והמקוואות לגברים נסגרו. הסיבה לכך היא, שבמקומות כאלה יש כמה גורמי סיכון אפידמיולוגיים שונים:
1. צפיפות. מגע בין אנשים ונוזלי גוף. הגורם הזה יחסית מצומצם במיקווה לנשים, כי הטבילה היא אינדיבידואלית והקצב ניתן לוויסות.
2. סיכון להדבקה בזיהום באמצעות המים. נניח שאפשר לצמצם את הסיכון הזה באמצעות כלור… אבל גם לכלור בריכוז גבוה יש סיכונים משלו.
3. סיכון להדבקה באמצעות המשטחים שמסביב למים: המלתחה בבריכה, חדר ההכנה במיקווה, המרצפות (בכל רווח בין שתי מרצפות יכולים להסתתר מיליוני נגיפים), הכיורים, השירותים, המקלחות ובקיצור- כל המתקנים. לבעיה הזו לא ראיתי פיתרון.
4. הצוות במקום, שפוגש אנשים ונוזלי גוף רבים. במיקווה, הבלנית יכולה להוות סוכנת מצוינת להעברת זיהומים בין טובלת לטובלת, בדיוק כמו צוות רפואי. אלא שאין לה אמצעי מיגון כמו לצוות רפואי, וגם הסביבה לא סטרילית כמו בבית חולים.
5. הדרך למקום. בימים אלו אנו נדרשים להישאר בבית. אפשר להידבק בקורונה גם בחדר המדרגות או במעלית. לא מצאתי פתרון לבעיה זו.
6. הדבקה באמצעות רסס באוויר (aerosol): המיקווה נמצא בחלל סגור. לרוב לא גדול. מספיק שהבלנית או הטובלת מתעטשת, וכל האוויר בחלל הזה מתמלא ברסס של חלקיקי רוק, נזלת ונגיפים בתוך אדי מים וחומרי ניקוי. בסביבה לחה וחמימה זה עלול להיות הרה-אסון.יש לקחת בחשבון שכל אדם, גבר או אישה, שנראים בריאים לגמרי, יכולים להיות נשאים של קורונה. אישה שתידבק, חס וחלילה, בקורונה במיקווה, עלולה להדביק את כל משפחתה. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם."
חשוב לי לציין כי התשובה הזאת מייצגת את הידע האפידמיולוגי על הנגיף שעמד לרשותי אז, במרץ 2020. אני מפרסמת את הפוסט הזה עכשיו, בסוף מאי 2021, כתיעוד היסטורי, כי ב-1 ליוני רוב תקנות הקורונה בישראל צפויות לפוג. למרות הזמן הרב שחלף והידע שהתקדם, עד היום הנושא עדיין מדובר בקהל הציונות הדתית. אני עצמי, אגב, חילונית, וציינתי זאת בפני כל מי ששאל לדעתי בנושא. זו דעתי המקצועית ולא האישית. נא להגיב בהתאם.
עוד בנושא:
כתבה מצולמת ב"חדשות כאן 11" מתאריך 31.3.20. "טהרה בעת קורונה. נשים צריכות לטבול במקווה או לא?"
