הפעם — נושא לדיון: מהפכת האבחונים

הילדים מאובחנים, ההורים לא.

אימא ובת. "האם את כמוני?"
תמונה: Freedigitalphotos.net

מי לא מכיר משהו מהמקרים הבאים?

  • האבא נחשב ילד שובב, עם "קוצים בתחת". כמבוגר, תמיד היו לו רעיונות מבריקים, אבל אף פעם לא הצליח להתמיד כדי להגשים אותם. הבן מאובחן עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
  • האימא נחשבה תמיד "רגישה ומפונקת". בתה מאובחנת עם קושי בוויסות חושי, ומטופלת בריפוי בעיסוק. להמשיך לקרוא

מי שוכח תינוק באוטו? לא מי שחשבתם, כנראה…

מתוך מאמר שהתפרסם ב"רשת רפואה":

"לאור סמיכות האסונות במהלך הקיץ האחרון, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יזמה ועדה רפואית – בשיתוף עם פרופ' צבי זמישלני, ד"ר דניאל חמיאל וד"ר אמיר מנדל – שממפה מאפיינים אישיותיים ונסיבתיים המגדילים את הסיכון לתמותת תינוקות מפגיעות חום לאחר שהות ברכב סגור, וממליצה לאכוף הוראות למיגור התופעה (ההדגשות שלי, ע.מ.).

איפה הילד?

איפה הילד? (תמונה באדיבות FreeDigitalPhotos.net)

במהלך קיץ 2013 התרחשו בישראל, בסמיכות זה לזה, מספר אירועים טראגיים שהסתיימו במותם של פעוטות ושל ילדים עקב מכת חום לאחר שהות ממושכת ברכב סגור. ברוב המקרים הפעוטות נשכחו ברכב על ידי הוריהם בתום הסעה שכללה מספר תחנות. יושב ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ד"ר יעקב שיינין, יזם הקמת ועדה, שתבדוק האם ניתן למצוא מאפיינים, שמגדילים את הסיכון לאירוע השארת תינוק ברכב, מהסוג שמוביל לעיתים לפגיעות חום קטלניות. הכוונה הייתה להעריך אם יש מאפיינים אישיותיים, שניתן לזהות במבוגרים המועדים יותר לאירוע כזה, או מאפיינים נסיבתיים שמגדילים את הסיכון להתרחשותו. חברי הוועדה שהתנדבו לסייע לרשות: פרופ' צבי זמישלני, פסיכיאטר, מנהל המרכז לבריאות הנפש "גהה", ד"ר דניאל חמיאל, פסיכולוג קליני בכיר ומדריך מהמרכז לבריאות הנפש ברמת חן, וד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט ויועץ למנהלים וארגונים. לביצוע ההערכה שהתבקשה, השתמשה הוועדה בנתונים שניתן היה לאסוף על אירועים כאלה בארץ ובעולם, בעיקר בארצות הברית, משם מגיע התיעוד המפורט ביותר. להלן ארבע המסקנות העיקריות שעולות מהוועדה, כמו כן, המועצה מנחה את הנהלת הרשות לפעול להפצתם האפקטיבית לכל תושבי ישראל:

להמשיך לקרוא

הסבון בכה מאוד (2): משלשול ועד פּוליו — בגן הילדים

מאת עפרה מהודר, MSc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת

כולנו יודעים מהי החשיבות של שטיפת ידיים, ומלמדים את ילדינו מגיל צעיר: לשטוף ידיים אחרי כל יציאה מהשירותים, ולפני אוכל. נכון?
ובכל זאת, כפי שמעיד שיר הילדים הידוע "הסבון בכה מאוד", ילדים (ולפעמים גם מבוגרים) לא ששים לבצע את הפעולה הפשוטה הזאת. למה? אולי כי הם צריכים לעצור בשביל זה את הפעילות שלהם וללכת לחדר אחר. לפעמים (בחורף) כי המים קרים ואין להם סבלנות לחכות עד שמגיעים המים החמים. לפעמים איזו רגישות חושית. קשה לדעת. להמשיך לקרוא

"בטטת כורסה" — לא מה שחשבתם.

או: האם צפייה בטלוויזיה באמת גורמת להשמנה בילדים?
סקירה מדעית מאת עפרה מהודר, Msc
בוגרת פסיכולוגיה
ומוסמכת במדעי הרפואה

"טלוויזיה היא טכנולוגיה לשידור וקליטה של תמונות וצלילים, המבוססת על משדר טלוויזיה המשדר אותות רדיו (RF) הנושאים מידע חזותי וקולי, ועל מקלט טלוויזיה הקולט את האותות, מפענחם ומציגם בפני הצופה" (מתוך ויקיפדיה). בתור אמא לילד, שגם מנסה לפתח קריירה, ואפילו רוצה לנוח מידי פעם, אני מתלבטת. הטלוויזיה היא פתרון מפתה מאוד לבעיית חוסר הזמן. מניסיון אני יודעת, שכשאני נותנת לבן שלי לצפות בשידוריה, אני יכולה לקבל כמה דקות של שקט. ומצד שני, כולם כל הזמן אומרים לי "אבל תיזהרי. טלוויזיה זה מזיק לילד!". ואני לא מבינה: למה? טלוויזיה זה בסך הכול מכשיר חשמלי. מה היא כבר יכולה לעשות לילד שלי?? החלטתי לחפש תשובה רפואית מדעית. כמו שאני עושה תמיד כשאני מחפשת מידע בנושאי רפואה, נכנסתי למקור המוסמך ביותר: אתר הספרייה הרפואית הלאומית של ארה"ב, שם מתפרסמים מחקרים מכתבי עת רפואיים בכל העולם.

ממצאים ראשונים

המחקר הראשון שעלה בחיפוש אחר המלים television and children היה משנת 2001. זה היה מחקר שבו נעשה מעקב אחרי 570 ילדים. עקבו אחריהם מגיל הגן עד גיל ההתבגרות, במטרה לראות את "התוצאות ארוכות הטווח של צפייה בטלוויזיה". החוקרים ציינו כי הם התלבטו בין שתי גישות תיאורטיות: גישה לפיה מה שקובע את ההשפעה של צפייה בטלוויזיה על הבריאות הוא "הטלוויזיה כמדיום" – כמות הזמן שמבלים לידה, וגישה שנייה לפיה מה שקובע הוא התוכן— איכות התוכניות בהן צופים בטלוויזיה. נמצא שם שילדים שבגיל הגן צפו בתוכניות חינוכיות בטלוויזיה השיגו בהמשך ציונים גבוהים יותר, קראו יותר ספרים, היו הישגיים יותר, יצירתיים יותר ותוקפניים פחות מאלו שצפו פחות. מה?? זה ממש לא מה שאמרו לי! מסקנת החוקרים: הטלוויזיה היא לא מדיום אחיד, והתכנים הנצפים חשובים יותר מכמות זמן הצפייה.

אז רגע, למה בכל זאת זה נחשב רע כל כך שילדים צופים בטלוויזיה? מאחר שאני כותבת כאן בנושאי בריאות, ולא בנושאי חינוך, החלטתי להתמקד באחד החששות הנפוצים המיוחסים לטלוויזיה: החשש שצפייה בטלוויזיה תגרום לבן שלי להשמין. להפוך ל"בטטת כורסה".

תסתכלו רגע על הילד הזה (בתמונה מתוך אתר המרכז לבקרת מחלות של ארצות הברית). למה הילד שמן? האם זה באמת בגלל שהוא צופה בטלוויזיה? או אולי כי הוא אוכל חטיף מטוגן ולא זז? האם הוא יהיה יותר רזה אם יקרא ספר? להמשיך לקרוא

חלב – חלבון, סידן או סרטן?

מאת עפרה מהודר, Msc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת

 

כל איזו תקופה מופצת באינטרנט ובאימיילים איזו מצגת זוועה אחרת בקשר לחלב בקר. גם דעות עממיות בנושא לא חסרות. "החלב מסרטן" '"מלא הורמונים"  ו"ממילא הסידן לא נספג" – הן בין הטענות הנפוצות. כשאנשים קוראים את זה, הם נכנסים לפאניקה, כי אצלנו בארץ, חלב הוא אחד ממרכיבי התזונה המרכזיים. ואז, רגע לפני שהם זורקים את כל היוגורטים מהמקרר,  אנשים פונים אליי, לשאול מה דעתי בנושא — כאפידמיולוגית. ובכן, הנה דעתי, בתמצית:

להמשיך לקרוא