פוסט מספר 100 בבלוג: ספרים, רבותיי, ספרים

כן, כן, מה שקראתם. האתר הזה קיים כבר משנת 2010, ויש בו כבר 99 רשומות ("פוסטים" בעברית). זוהי הרשומה מספר 100. ברשומה זו אספר לכם על כמה ספרים בתחומים הקשורים לנושאי הבלוג הזה, שיצאו לאור לאחרונה. אני חייבת לציין שבשנים שחלפו מאז שהקמתי את האתר הזה (או ליתר דיוק: חבר בשם שמוליק הקים אותו עבורי), השיח הציבורי בתחום הבריאות השתנה מאוד. יש התייחסות רבה יותר לצד האנושי, ולא רק הפיזיולוגי או הטכנולוגי של הרפואה. כל הצדדים במערכת הבריאות התרגלו לקיומו של האינטרנט, פחות נלחמים בו כ"מפריע" לשיטה הישנה ויותר מחפשים את המקום שלו במערכת. כמו כן, מחלחלת ההבנה שטיפול רפואי לא יכול להיחשב "טיפול טוב" כשהתקשורת בין המטפלים למטופלים לא טובה, או כשאחד מהם מרגיש מושפל ופגוע. ככל שאני התרשמתי, רק בשנתיים האחרונות לערך, התחילו להישמע בארץ המושגים "אוריינות רפואית" או "אוריינות בריאות" מחוץ למסדרונות האקדמיה.

אחד הכוחות שקידמו את השינוי הזה בשנים האחרונות הוא תנועת המסע החברתי להבראת הרפואה. בהובלתם של ד"ר אביבה אלעד וד"ר אלון מרגלית – שניהם רופאי משפחה בהכשרתם. איתרע מזלה של ד"ר אלעד, ואחרי שנים רבות של עיסוק ברפואה, היא נאלצה לפגוש את מערכת הבריאות גם מהצד השני – כמלווה של בן זוג חולה. למרבה הצער, בן הזוג נפטר לבסוף. למרבה המזל של כולנו, ד"ר אלעד הפיקה מכך מסקנות ולקחים לגבי מערכת הבריאות, ופרסמה ספר בשם "חלוק לבן פרום – רופאה לומדת על בשרה עד כמה מערכת הבריאות חולה". הספר ריגש וריתק קוראים רבים, ועורר הן חולים והן רופאים להצטרף ל"מסע" לשיפור המערכת. אני הצטרפתי כשותפה למיזם אוריינות בריאותית. בעקבות זה, קיבלתי פניות מאנשים נוספים שהנושא "תפס" אותם.

את אחת היוזמות הללו דחפה והניעה ד"ר סיגל שפרן-תקוה, מנהלת המרכז למחקר וחדשנות במרכז הרפואי "הדסה". סיגל (איתי בתמונה) היא אחות בהכשרתה, והיא יזמה את כתיבת הספר "מפגשים בעולם הבריאות: מטפל, מטופל ומה שביניהם". הספר הוא למעשה אסופה של מאמרים, שנכתבו על ידי 67 (!) מחברים שונים, כל אחד מומחה בתחומו. סיגל ערכה את הספר ביחד עם פרופ' יהושע (שוקי) שמר ופרופ' יוסי ווייס, שניהם מ"אסותא". הספר יצא בהוצאת "מאגנס". הייעוד המקורי של הספר הוא כספר לימוד לסטודנטים במקצועות הרפואה והבריאות: רפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, תזונה קלינית, ריפוי בעיסוק וכו'. החידוש הגדול בו הוא, לדעתי, שזהו ספר לימוד בעברית, שמותאם ספציפית למערכת הבריאות בארץ. אני הוזמנתי לכתוב פרק בנושא אוריינות בריאות, שקיבל את הכותרת: "גישה למידע, הבנתו ושימוש בו בדרכים המקדמות בריאות". התחלתי את הפרק מדוגמה לכשל חמור בתקשורת בין מטופלת ערבייה לרופאים דוברי עברית, שאירע בבית חולים בצפון הארץ. האירוע הסתיים במוות של עובר בשבוע 42(!), התגלגל לתביעת רשלנות רפואית ובכך יצר תקדים: השופט קבע כי לא היה פגם בטיפול הרפואי הטכני (תהליך האבחון או תוכן ההנחיות שניתנו למטופלת), אלא הרשלנות הייתה בתקשורת. בעקבות המקרה הזה ואירועים דומים נוספים, כיום מטפלים בארץ מחויבים לספק למטופל הסבר בשפה המובנת לו, וגם לוודא את ההבנה. איך עושים את זה? ובכן, זה מפורט בתוך הפרק, וגם בסדנאות שאני מעבירה לרופאים. פרקים בנושאים נוספים, מאוד ייחודיים לארץ: ד"ר סלמאן זרקא, משיא המשואה ומנהל בית החולים "זיו" בצפת, רופא דרוזי במוצאו כתב שני פרקים: אחד על "רופא הכפר" (כינוי לרופא העובד ביישוב קטן, בו כולם מכירים את כולם), והשני על "החולה החכם" – החולה שמגיע אל הרופא כשהוא מצויד במידע, וכיצד על מערכת הבריאות להתמודד עם המצב הזה, לטובת שני הצדדים. אלו, למעשה, סוג החולה וסוג מערכת היחסים שאני מנסה לטפח. ד"ר זרקא הגיע מצפת לאירוע ההשקה ב"אסותא" רמת החייל, ונתן הרצאה קצרה, מעניינת וקצת מעציבה על מצב הרפואה בצפון. אני הקלטתי הקלטה קולית של האירוע ממקום מושבי בשורה השלישית. ניתן לשמוע את הרצאתו (עם קצת רעשי רקע) בקובץ האודיו בקישור הזה, החל מדקה 29. ד"ר זרקא הוא אל"מ במיל, שכיהן בתפקיד בכיר בחיל הרפואה. בספר יש פרק נפרד על הרפואה הצבאית, מאת פרופ' (תא"ל במיל') נחמן אש. פרקים מסקרנים במיוחד נכתבו על ידי נציגים בכירים של שלוש הדתות הגדולות בישראל: הרב דוד לאו (יהדות), האב מיכאל עאסי וחליל חורי (נצרות) והשייח' מאמון מטאוע (איסלאם) חיברו כל אחד הנחיות איך לתקשר ולטפל בחולים המאמינים באותה דת. עוד מה"חוויה הישראלית": פרופ' שלמה מור-יוסף מספר על "המפגש רופא-חולה בביטוח הלאומי". פרק ייחודי אחר: "איך לדבר עם חולי סרטן – המדריך הלא-רשמי", שנכתב על ידי גיא תבורי, אשר חלה בצעירותו בלימפומה, החלים וכיום הוא משמש כעובד סוציאלי רפואי. לילי פרלמן, האחות הראשית של ה"כללית" מספרת בגילוי לב על חוויות שעברה כאשר היא עצמה אובחנה עם סרטן שד. כיום, כשהיא מחלימה, היא כותבת דבר פשוט: "אני רק רציתי חיבוק"… בספר יש פרקים בנושאי רפואת מין ומגדר, ואף פרקים בנושאי רשלנות רפואית, שנכתבו על ידי עורכי דין מומחים לתחום הזה. לעיון בתוכן העניינים המלא ובברכתו של מנכ"ל משרד הבריאות לספר ניתן ללחוץ כאן. הספר הושק לפני מספר שבועות באירוע חגיגי עליו סיפרתי ברשומה הקודמת. אמנם הייעוד הראשי שלו הוא לשמש כספר לימוד למטפלים, אך על הכריכה נכתב שהוא מומלץ גם "לציבור הרחב המבקש להרחיב את ידיעותיו על עולם הבריאות בראשית האלף השלישי". נדמה לי שזה מאפיין את הקוראים באתר הזה.

ומה לגבי הדור הבא? הילדים? איך מכינים אותם להתמודדות עם מערכת הבריאות? כאן הצטרפה למסע ערה חיטין, אשת חינוך בהכשרתה, שניהלה בעבר את המרכז הפדגוגי בבית החולים "שניידר" לילדים. ערה (שם עברי, במלעיל), עבדה עם ילדים אשר חלו במחלות קשות ועקב כך היו מאושפזים תקופות ארוכות – כך שלא יכלו לבקר באופן סדיר בבית ספר. במקום זה הם קיבלו את השכלתם ("חינוך חובה") במרכז פדגוגי בבית החולים, בתנאים מותאמים. בשנות עבודתה שם, ערה התפלאה לפעמים לגלות כמה דלה הבנתם של הילדים את גופם: מה עושה הלב? מה זה אומר שיש "חום"? בשביל מה משתמשים בסטתוסקופ או בצילום רנטגן? לאחר שפרשה לגמלאות, אזרה ערה כוחות, ליקטה מומחים, ועמלה על כתיבתו של ספר לקידום האוריינות הרפואית של ילדים. והנה לכם ספר גדול, עשיר בציורים מאירי-עיניים המלווה גם באתר אינטרנט המתעדכן בחידושים: העולם המופלא של הרפואה -מדריך מרתק לילדים והורים. מומלץ בחום.

 

הפוסט נערך לאחרונה ב: 12/6/19 בשעה 16:29

 

לתשומת ליבך: מידע רפואי באתר או במייל אינו מהווה תחליף אלא תוספת להתייעצות עם רופא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

2 מחשבות על “פוסט מספר 100 בבלוג: ספרים, רבותיי, ספרים”

שינוי גודל גופנים