fbpx

קרינה סלולארית וסרטן — מדע או דמיון?

מאת עפרה מהודר, MSc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת

תקשורת סלולארית (תמונה: FreeDigitalPhotos.net)

באוניברסיטת תל אביב התקיים יום עיון תחת הכותרת המסקרנת "קרינה סלולארית וסרטן  — מדע או דמיון?". יום העיון נערך על ידי המרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן באוניברסיטה. זהו מרכז בין תחומי המאגד מחקר בסיסי ומחקר קליני, בו מועסקים מיטב החוקרים מהפקולטה לרפואה ומהפקולטה למדעי החיים של אוניברסיטת תל אביב. יום העיון אורגן על ידי פרופ' יוסי ריבק, פרופ' איתן פרידמן ופרופ' נדיר ארבר.  כמי שמורגלת בכנסים אקדמיים משמימים,  נדהמתי למצוא שהכנס נערך באולם ענק, מלא אנשים מפה לפה. אנשים ישבו על המדרגות ובמעברים. אני ישבתי על השטיח.

פרופ' איתן פרידמן מהיחידה לאונקוגנטיקה במרכז הרפואי שיבא, תל השומר הסביר שקרינה סלולארית (בניגוד לקרינה רדיואקטיבית למשל) היא קרינה בלתי מייננת, כלומר אינה גורמת נזק לחומר הגנטי בתאים (DNA). לכן אין היגיון ביולוגי בחשש שקרינה כזו תגרום לסרטן. למרות זאת נערכים בשנים האחרונות מחקרים רבים על מנת לבדוק אם גם בשימוש אינטנסיבי כמו שנעשה כיום, קרינה סלולארית אינה מסרטנת.  במחקר "אינטרפון", שהוא מחקר בינלאומי בנושא, נמצא כי בקבוצת האנשים שהשתמשו בטלפון סלולארי הכי הרבה, הייתה עלייה של 40% בשכיחות גידולי מוח מסוג גליומה. ברם, בקבוצת האנשים שהיו ברמת השימוש השנייה הכי גבוהה  –נמצאה ירידה של 30% בשכיחות גליומה. כאילו השימוש בסלולארי נותן הגנה כנגד גליומה. במחקר שהוצג על ידי פרופ' סיגל סדצקי ממכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות  במרכז הרפואי שיבא, נמצאה עלייה עד פי שלושה בשכיחות גידולי מוח שפירים – אבל, לא בממאירים ומדובר שם בסך הכול על 32 מקרים. בגרמניה הקרינו מעל אלף עכברים בקרינה סלולארית למשך כל ימי חייהם. במחקר זה לא נמצאה שום עלייה בשכיחות גידולים. להיפך, בשכיחות גידולים מסוימים נרשמה ירידה. על ילדים ונוער אין כמעט מידע. לדעתו של פרופ' פרידמן, המחקרים על הקשר בין קרינה סלולארית וסרטן הם פשוט: בזבוז של כסף.

דר' מיכה ברחנא, ממשרד הבריאות והחוג לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה מייחס  את הטענה על קשר בין קרינה סלולארית לסרטן 3Ps:

Phobia – פוביה.

Panic – פאניקה

Passion – להט.

לדעתו, החוקים והתקנות בנושא קרינה סלולארית רק מהווים היענות ללחץ ולפאניקה של הציבור. העובדות המדעיות לא תומכות בהן. נכון – בשנים האחרונות יש עלייה בתחלואה בסרטן בישראל. אבל זה רק באוכלוסייה הערבית. לגבי גידולי מוח: במבוגרים מעל גיל 20, יש דווקא ירידה בשכיחות גידולים מסוג גליומה מאז 1994. מאז פרוץ הטלפונים הסלולאריים לחיינו, שכיחות גליומות בארץ ירדה לחצי. דבר העיקרי שהשתנה מאז 1980 הוא שרוב גידולי המוח נמצאים היום בצד שמאל של המוח, במקום בצד ימין. וזאת כאשר רוב האנשים מחזיקים את הטלפון ביד ימין! עצתו המעשית של דר' ברחנא: בישראל 7 מיליון "מומחים" לקרינה. קנה מד קרינה ב- 69 דולר, ושדרג את כישוריך!

ד"ר שלה קנדל הציגה את עבודת הדוקטוראט שלה מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית בנושא קביעת מדיניות בתנאי אי ודאות: הקשר בין ממצאים מדעיים למדיניות. דאגה ציבורית ורחשי לב הציבור –כיצד הם משפיעים על קביעת מדיניות? מה קורה כשהמדע לא יכול לתת תשובות חד משמעיות? הרי גם לאי קביעת מדיניות יש מחיר. להתרשמותה, במקרה של קרינה סלולארית העדויות לא מספיקות להוכחת נזק, אבל הן מספיקות כדי לעורר דאגה ציבורית. בגלל זה, לדעתה, יש הבדלים גדולים במדיניות של מדינות שונות. דר' קנדל מצאה שלאורך השנים בהן התפשטה התקשורת הסלולארית,  בהדרגה קבעו יותר ויותר מדינות מדיניות בנושא הקרינה. הבסיס למדיניות ברוב המדינות הוא הנחיות "הוועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי מייננת" (ICNIRP). עם השנים נוספו על הנחיות ICNIRP עוד סייגים, כמו "עקרון הזהירות המונעת". המדיניות הלכה והחמירה בהדרגה, והפער בין המדינות הלך והצטמצם. אולם לדעתה, לא ברור האם המדיניות נקבעת על פי קונצנזוס מדעי, ולכן לא ברור גם מה גורם למדיניות להחמיר ולהתמזג.

 

פרופ' סטליאן גלברג, ראש היחידה למניעת רעש וקרינה במשרד לאיכות הסביבה הציג בתחילת הרצאתו את התמונה של האנטנה הסלולארית הגדולה והמכוערת המוצבת על גג הבניין של המשרד לאיכות הסביבה. לדעתו, אופן קביעת המדיניות בקביעת אנטנות סלולאריות כיום לא נכון. מדוע?

כי במסגרת הזהירות, הנטייה היא לנסות לצמצם באנטנות. אבל מבחינה פיזיקאלית, ככל שמתרחקים מהאנטנה, הטלפון צריך לשדר קרינה חזקה יותר כדי להיקלט. בתל אביב למשל הכיסוי של האנטנות טוב, ולכן הקרינה של הטלפונים מועטה יותר. בהרצלייה הכיסוי לא טוב, לכן הקרינה חזקה יותר. לתשומת לבכם, תושבי הרצלייה.

עוד שני טיפים לידיעת המשתמשים הזהירים:

  • סמארטפון פולט פי 5 קרינה מטלפון רגיל.
  • מחשב נייד פולט פי 500 קרינה! כלומר כמו 500 טלפונים סלולאריים רגילים.

פרופסור גלברג ער לכך שיש פאניקה בכל העולם, אך מזכיר כי גם ב- 1893, כשהתחילו להשתמש בטלפון (הנייח), הייתה אותה פאניקה מהשימוש בטלפון (מה, יחברו את הבית שלי בחוט??). לגבי סלולארי, כיום אין עדיין מספיק מידע על הסיכונים שבו. אבל הרגולטור לא יכול לקחת סיכון. לכן המטרה היא להפחית חשיפה למינימום, ורק כשיש הצדקה. לדבריו, החשיפה הממוצעת בישראל נמוכה מאוד. גם יחסית לסף הסביבתי ולסף הבריאותי על פי ארגון הבריאות העולמי. כיום, בניין עם אנטנה מקבל כאלפיים דולר לחודש. זה גורם לשכנים להיות חולים – מפחד ומקנאה.

ד"ר אלי שטרן, מנהל המרכז להערכת סיכונים במכון גרטנר, המרכז הרפואי שיבא, הציגנושא אחר: שדות מגנטיים מרשת החשמל. הוא מגדיר את המצב בתחום זה בישראל: כאוס. תוהו ובוהו. לדעתו, המנגנון התקינתי לא ברור. בטלפונים סלולאריים, יישום "עקרון הזהירות המונעת" הוא פשוט יחסית: להשתמש בסלולארי פחות. בחשמל זה יותר קשה. כי זה דורש העברת חוטי חשמל. וזה עולה הרבה כסף. אבל בניגוד לקרינה סלולארית, בקרינה מעמודי חשמל ידועים אפקטים אקוטיים, ובעיקר– השראת מתח חשמלי במערכות עצב-שריר. הסף התחתון להשראת מתח כזה עומד על כאלף או אלפיים מיליגאוס. מכונת כביסה, מייבש שיער, תנור חשמל וכו' גורמים לחשיפה עד 150 מיליגאוס, אם כי  לזמן קצר יחסית. לפי ICNIRP: העדויות חלשות מכדי להוות בסיס לקביעת מדיניות. אולם, מבחינת ניהול סיכונים, מומלץ לדעתו דווקא בתחום זה עיקרון הזהירות המונעת של ארגון הבריאות העולמי. המצב בישראל: בישראל יש ועדה, בראשות המרצה, שעוסקת ביישום עקרון הזהירות המונעת. בעוד כחודש יפורסם סט שלם של הנחיות על בסיס של קביעה מושכלת ותיעדוף.

עו"ד אריה נייגר הציג חוות דעת משפטית בנושא "עקרון הזהירות המונעת". לדעתו, עיגון עיקרון הזהירות המונעת בחקיקה הוא לא פחות מ-מסוכן. כי הוא פוטר את הרגולטור מהנמקה רציונאלית לחקיקה. יש מעל תריסר נוסחים שונים של עקרון הזהירות המונעת.

מתוך אתר המשרד לאיכות הסביבה: "הסף הסביבתי לחשיפה לקרינה בלתי מייננת, אמור לאזן בין האינטרס להפעיל מקורות קרינה לרווחת הציבור והאינטרס לא לפגוע (בריאותית או כלכלית) במתגוררים בסמיכות למקורות קרינה או נמצאים בסמוך להם. הסף נקבע על ידי המשרד להגנת הסביבה בהתייחס לסף הבריאותי, לרמת הסבירות לקיום סיכונים אחרים מאלה שנלקחו בחשבון בקביעת הסף הבריאותי, לציפיות החברה הישראלית להגנה מפני סיכונים אלה, וליכולת של החברה הישראלית לממן נקיטת אמצעים להפחתת הסיכונים." לדעתו של עו"ד נייגר, שימוש בעקרון הזה לא רק שאינו מפחית את החרדה בציבור, אלא אף מלבה אותה. נוצר מצב שהתקינה נקבעת לפי תפיסת הציבור — ולא לפי גודל הסיכון. ותפיסת הציבור כמובן מאוד מושפעת מהתקשורת. בקיצור, נוצר כאן מעגל קסמים — של חרדות.

 

העיתונאי סבר פלוצקר הציג את הפרספקטיבה התקשורתית. להתרשמותו, כעיתונאי שמעורה בענייני כלכלה, אך לא מתמצא בענייני מדע, שתי המלים הבולטות בכנס היו: "כאוס",  ו"ברם / אולם". וזו בעיה לעיתונאי. כי התקשורת רוצה שחור ולבן. קשה לה להתמודד עם האפור. יש הרבה פרשני כלכלה. אבל כמעט אין פרשנים לענייני מדע. הנתונים מורכבים, ולכן קשה להעבירם ולהסבירם לתקשורת. מה שמחמיר את המצב הוא, שלחברות הסלולאריות יש היסטוריה של התנהגות בעייתית כלפי הצרכנים. הצעתו של סבר פלוצקר למדענים: להשקיע פחות בהרצאות בתוך מגדל השן, להסביר יותר לעיתונאים ולהגיע לציבור.

נו טוב. בשביל זה אני פה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

16 מחשבות על “קרינה סלולארית וסרטן — מדע או דמיון?”

שינוי גודל גופנים