הפעם — נושא לדיון: מהפכת האבחונים

הילדים מאובחנים, ההורים לא.

אימא ובת. "האם את כמוני?"
תמונה: Freedigitalphotos.net

מי לא מכיר משהו מהמקרים הבאים?

  • האבא נחשב ילד שובב, עם "קוצים בתחת". כמבוגר, תמיד היו לו רעיונות מבריקים, אבל אף פעם לא הצליח להתמיד כדי להגשים אותם. הבן מאובחן עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
  • האימא נחשבה תמיד "רגישה ומפונקת". בתה מאובחנת עם קושי בוויסות חושי, ומטופלת בריפוי בעיסוק.
  • האבא מעולה בחשבון או בהנדסה, אבל לא הצליח להתקדם בקריירה כי היה "חנון" ולא חברותי. בנו אובחן עם תסמונת אספרגר.
  • שני ההורים היו תמיד גרועים בספורט. הכירו בספרייה. ילדם אובחן כהיפוטוני ומסורבל, ומטופל ברכיבה על סוסים.
  • האב היה תלמיד גרוע בבית הספר, תמיד אמרו שהוא "לא ממצה את הפוטנציאל שלו". הבת מאובחנת עם לקות למידה.

אני מניחה שאתם, הקוראים באתר שלי, שייכים לדור ההורים. אלו שלפני "מהפכת האבחונים". המהפכה הזו קרתה לאט ובשקט, לא ביום אחד. ואני רציתי לשאול:
איך אתם מרגישים עם זה?
האם כשמספרים לכם על הקשיים של ילדיכם, אתם ממהרים לטפל בהם כדי שלא יתקשו כמוכם?
או שאתם משאירים אותם להתמודד בעצמם כי "עובדה שאני יצאתי בסדר"?
האם אתם עצובים כי לילדכם קשה, או כי אתם חושבים איך היו נראים החיים שלכם, אילו אתם הייתם מאובחנים בילדותכם?
ואולי זה דווקא קצת "נוח" שיש לך ילד שדומה לך, ואתה מבין אותו יותר?
מה דעתכם על כך שהילדים מקבלים טיפולים ו"התאמות" על חשבון הקופה הציבורית (קופת חולים, מערכת החינוך…), ואילו כשאתם נתקלים בקשיים של אותן הלקויות עצמן, אתם צריכים לממן את הטיפול באופן פרטי?

אשמח לשמוע חוויות והשקפות שונות בנושא.

אני מודעת לכך שמדובר על נושא אישי ורגיש. לכן אני מעודדת אתכם לכתוב באופן אנונימי, או בשם בדוי. אפשר גם לשלוח לי את התגובות במייל, ואני אפרסם זאת ללא שם. גם אם המחשב מבקש מכם את כתובת המייל שלכם, הכתובת לא תתפרסם.
כתובת המייל שלי: Ofra@medi-kal.com
אני מתחייבת לסודיות.

עפרה

 

19 מחשבות על “הפעם — נושא לדיון: מהפכת האבחונים”

סגור לתגובות.

שינוי גודל גופנים