הסבון בכה מאוד (2): משלשול ועד פּוליו — בגן הילדים

מאת עפרה מהודר, MSc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת

כולנו יודעים מהי החשיבות של שטיפת ידיים, ומלמדים את ילדינו מגיל צעיר: לשטוף ידיים אחרי כל יציאה מהשירותים, ולפני אוכל. נכון?
ובכל זאת, כפי שמעיד שיר הילדים הידוע "הסבון בכה מאוד", ילדים (ולפעמים גם מבוגרים) לא ששים לבצע את הפעולה הפשוטה הזאת. למה? אולי כי הם צריכים לעצור בשביל זה את הפעילות שלהם וללכת לחדר אחר. לפעמים (בחורף) כי המים קרים ואין להם סבלנות לחכות עד שמגיעים המים החמים. לפעמים איזו רגישות חושית. קשה לדעת.גם הבן שלי לא אוהב לשטוף ידיים. לאחר שהמדריכה במועדונית הותשה מהמלחמות איתו לפני כל ארוחת צהריים, הצעתי לה פתרון פשוט: ג'ל אלכוהולי לחיטוי ידיים. כן, זה שבחורף המליצו עליו למניעת הדבקה ב"שפעת החזירים", בקיץ אפשר להשתמש בו למניעת זיהומי מעיים ושלשולים.

מצוידים לחורף וגם לקיץ (צילום: עפרה מהודר)

שמתי לילדון בקבוקון של ג'ל אלכוהולי בתיק (אפשר אפילו בכיס), ומאז נגמרו המלחמות. לפני ארוחת הצהריים, כשכל הילדים מסתדרים בטור כדי לשטוף ידיים בכיור, המדריכה אומרת לו להוציא את "הסבון המיוחד" שלו, הילד שופך כמה טיפות על ידיו ומשפשף. וזהו. בתיאבון.
אחרי מספר שבועות התבררה תופעה מעניינת: זה כבר לא רק "הסבון המיוחד של יואב" אלא גם של מאיה וגם של עינת (שמות הילדים בדויים, כמובן).
הג'ל האלכוהולי מגיע בשלל צבעים וריחות – מאפרסק כתום ועד לבנדר סגול. עכשיו גם הבנות המטופחות מגיעות לגן – כל אחת עם בקבוקון משלה. הג'ל האלכוהולי לחיטוי ידיים הפך ללהיט בגן הילדים.

בקייטנות, בטיולים ובשאר אירועי חוץ זה מוצר שימושי במיוחד. כי הוא חוסך את הצורך לחפש ברז (שממילא מלוכלך, לרוב, במקומות ציבוריים). אנחנו משתמשים בו בקניון (אחרי השימוש בשירותים הציבוריים ולפני שהולכים לאכול), וגם בקיוסקים.

הורים אחרים משתמשים למטרות האלה במגבונים לחים. גם אני מחובבי הז'אנר, לאסונו של כדור הארץ. אבל כדאי לדעת שהמגבון, הסבון והג'ל לא עושים אותה פעולה: הסבון והמגבון מנקים, בעוד הג'ל האלכוהולי מחטא. זאת אומרת שאם יש לילדים חול על הידיים, צבע או דבק, אז מה שצריך כדי להוריד אותם הוא: מים וסבון (או אל-סבון). אבל אם המטרה שלנו היא למנוע שלשולים בקיץ, או שפעת בחורף, הג'ל יכול לעזור יותר.
אני משתמשת בג'ל גם בכל פעם שאני חוזרת ממקומות עתירי זיהומים. בין אם זו רכבת או קופת חולים. זו הסיבה, אגב, שיש בקבוק של חומר חיטוי ביציאה מכל מוסד רפואי.
לאחרונה התגלו במי השפכים בדרום ישראל (בזמן כתיבת שורות אלה — עד קו אשדוד) נגיפי מחלת הפּוליו. שיתוק ילדים זו מחלה שחשבנו שהחיסונים הכחידו כאן כבר לפני שנים. גם נגיף הפוליו, בדיוק כמו השלשולים הפשוטים, מדבק לצערנו במסלול הצואתי-פומי. הוא עובר מהצואה, באמצעות הידיים, אל הפה. באתר משרד הבריאות מופיעה כעת הודעת דוברוּת לפיה "משרד הבריאות יצא בימים הקרובים בהסברה באמצעי התקשורת המתאימים כדי להגביר מודעות לחשיבות השמירה על היגיינה. שטיפת ידיים עם סבון לאחר שירותים , החלפת חיתולים ולפני מגע עם אוכל."
מי יודע – אולי אחרי מגיפת הג'לים האלכוהוליים שהייתה כאן בחורף של שפעת החזירים, תחזור האופנה הזאת הקיץ —  הפעם למניעת פוליו?
נחכה ונראה.

בינתיים אני רוצה להזכיר לכם רק, שעם כל החיבה שלי לג'לים האלכוהוליים, לא כדאי להשתמש בהם כל היום. כי בזמן שהאלכוהול מחטא, הוא גם מייבש את העור. ועל הנזקים הכרוכים בזה – ראו ברשומה הקודמת. אז בבית, אנחנו חוזרים כמובן לברז ול(אל)סבון. כרגיל – כל דבר במידה.
קיץ נעים!

מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים באתר. 

לקריאה נוספת:
נקיונות פסח ותיאוריית ההיגיינה

לקישוט הקירות:
פוסטר ארוחת ערב באסלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

שינוי גודל גופנים