איזה עצבים! על הבעות פנים, ניבים לשוניים ואוטונומיה

מאת עפרה מהודר, MSc
בוגרת פסיכולוגיה
ומוסמכת במדעי הרפואה

הבעות פנים
הבעות פנים

הרבה פעמים, כשאנחנו מרגישים שינוי כלשהו בבריאות, או בתחושת הגוף שלנו, אנחנו מנסים להבין "האם זה פיזי או נפשי"?

  • אני לא ישן טוב בלילה – האם זה פיזי  או נפשי?
  • הידיים שלי רועדות – האם זו בעיה נפשית או פיזית?
  • "לא עומד לי" – האם זה פיזי או נפשי?

כשאנחנו לא מצליחים להבין את עצמנו לבד, אנחנו פונים לרופאים, ועוברים המון בדיקות, כאשר המטרה שלהן אחת: לברר האם אנחנו סובלים מבעיה רפואית "פיזית"? אם לא – אז מניחים שהבעיה היא נפשית.

המון פעמים האבחנה הזו טומנת בחובּה האשמה  נסתרת– אם זו בעיה פיזית, רפואית, אז זו בעיה "אובייקטיבית". "אני לא אשם בה, ואל תצפו ממני לפתור אותה לבד". אם זו בעיה נפשית, אז "נו, בנאדם, קח את עצמך בידיים ".

בעיניי כל העסק הזה די מוזר.
למה? משום שבתחומים אחרים בחיים אנחנו לוקחים כמובן מאליו שזה "גם פיזי וגם נפשי".

השפה שלנו (כשלעצמה ביטוי פיזי— שמצביע על השפתיים) משקפת זאת במגוון רחב של ביטויים.
כשאנחנו מתרגשים, אנחנו חווים דפיקות לב, וליבנו מחסיר פעימה;
פנינו מסמיקים
ממבוכה.
כשאנו מצפים לאירוע מרגש, אנחנו חשים פרפרים בבטן.
אנחנו מחכים בקוצר רוח (או באנגלית: waiting breathlessly) לאירוע מיוחד,
ואחריו — אנו נושמים לרווחה.
עינינו דומעות מרוב עצב או אושר;
אנו מזילים ריר מרוב קנאה;
פנינו מאדימים מרוב כעס.
לפעמים קורה לנו (לא לי, כמובן. לחברה שלי!) שאנחנו "עושים בתחתונים" מרוב צחוק או "במכנסיים" מרוב פחד. לעתים נדמה לנו שמישהו "מייבש" אותנו. ואז… "יוצא לנו החשק".
יש אפילו כאלו שיכולים "לגמור" מהתלהבות.

איך זה קורה?
נעים להכיר – מערכת העצבים האוטונומית:מערכת העצבים האוטונומית

מערכת העצבים האוטונומית.
מקור התמונה: tikshuv.org.il CC

מערכת העצבים האוטונומית היא חלק ממערכת העצבים של הגוף. מערכת העצבים האוטונומית אחראית על וויסות פעולות שאינן מכוונות באופן מודע, כלומר אינן נתונות, באופן נורמאלי, לשליטת התודעה ונמשכות גם כאשר אדם ישן או מחוסר הכרה, כגון פעימות סדירות של הלב, הנשימה, הפרשת הזיעה והרוק.

למערכת העצבים האוטונומית שני ענפים (מתוך ויקיפדיה):
1. מערכת העצבים הסימפתטית – מערכת זו פעילה בעיקר בעיתות חירום, לחץ ואיום פתאומי. היא אחראית להפעלת תגובת הילחם-או-ברח, שמטרתן התמודדות עם מצב החירום. במצב כזה ישנו ניתוב של אנרגיה לשרירי השלד כדי שיהיה להם מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה. פעילויות עיכול מופסקות וכן מופעלות פעילויות של עצירת שתן (שדורשות אנרגיה לצורך העכבה). בזמן פעילות המערכת הסימפתטית ישנם שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין ועוד.

2. מערכת העצבים הפארא-סימפתטית – מערכת זו פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. היא מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה.

שתי המערכות הללו מנוגדות אחת לשנייה, וכל אימת שהאחת מעוררת, השנייה מעכבת. אל הלב, השרירים החלקים ורוב הבלוטות מגיעים סיבי עצבים משני הסוגים. לדוגמה, כאשר המערכת הסימפתטית מגבירה את קצב הלב, המערכת הפארא-סימפתטית מאטה את קצב הלב."

ועכשיו, נחזור רגע לאיש רב ההבעות שבתמונה למעלה.
מה, לדעתכם, עובר עליו?
האם זה פיזי או נפשי?

(המקור לתמונת ההבעות: Freedigitalphotos.net Hyena Reality)

קוראים ותיקים: מה דעתכם על העיצוב החדש של האתר?
קוראים חדשים: מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

15 מחשבות על “איזה עצבים! על הבעות פנים, ניבים לשוניים ואוטונומיה”

שינוי גודל גופנים