תסמונת התשישות הכרונית — ניהול המחלה

נערך לאחרונה: 13 מאי 2018

מאת עפרה מהודר MSc
מוסמכת במדעי הרפואה

תסמונת התשישות הכרונית (להלן תת"כ) היא הפרעה מחלישה ומורכבת המאופיינת בעייפות קיצונית, אשר אינה חולפת אחרי מנוחה במיטה, ושעלולה להחמיר בעקבות מאמץ גופני או נפשי. חולי תת"כ מתפקדים, לרוב, ברמה נמוכה יותר מכפי שהיו מסוגלים לפני שחלו. בנוסף לעייפות שנמשכת 6 חודשים לפחות, החולים עלולים לסבול מתופעות כמו כאבי שרירים ומפרקים, קשרי לימפה מוגדלים, כאבי ראש וגרון, ופגיעה בריכוז ובזיכרון. (להגדרת הקריטריונים המדויקים לאבחון התסמונת על פי המרכז לבקרת מחלות של ארצות הברית קראו כאן.)

הגורמ/ים לתסמונת אינם ידועים, ועל כן חולים רבים הסובלים מהתסמונת מתקשים למצוא טיפול מתאים. לפי מאמר שפורסם באתר המרכז הרפואי של אוניברסיטת מרילנד, מומלצת אסטרטגיה טיפולית המתבססת על:

  • תזונה נבונה
  • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי
  • פעילות גופנית מדורגת (אצל חלק מהחולים)
  • טיפול תרופתי
  • טכניקות לניהול השינה.

בתקציר הנוכחי אתמקד בטיפול ההתנהגותי.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בתסמונת התשישות הכרונית המטרה בטיפול ההתנהגותי היא לעזור לחולי תת"כ להשיג מחדש את תחושת השליטה בחייהם. זאת באמצעות שינוי תפיסות שגויות על העולם ועל עצמם, ושינוי ההתנהגות בהתאם. עבור חולי תת"כ, פירוש הדבר הוא – ללמוד לחשוב אחרת על התשישות שלהם, ולשפר את יכולת התמודדות שלהם עם אירועים מלחיצים. הטיפול ההתנהגותי יכול לסייע גם בניהול המחלה* ובמציאת רמת הפעילות המתאימה לכל חולה. גישה זו מועילה במיוחד לצורך קביעת גבולות – התנהגות שהיא בעלת חשיבות עליונה בחולי תת"כ.

*שימו לב למושג החוזר – ניהול המחלה. ההתמודדות עם תת"כ היא, למעשה, סוג של תפקיד ניהולי.

תוכנית טיפוסית של טיפול התנהגותי עשויה לכלול את הרכיבים הבאים:

  • ניהול יומן. החולה מתבקש לנהל "יומן אנרגיה", אשר מהווה בסיס לתכנון הפעילות ולהצבת הגבולות שלו. באמצעות היומן, עוקבים אחר הגורמים המקלים את התשישות או מחמירים אותה, וכן מתעדים את שעות השיא והשפל של האנרגיה במהלך היממה.
  • תיאום לוחות זמנים. החולה מתבקש להתאים את שעות הפעילות שלו לשעות השיא והשפל של האנרגיה שלו.
  • התמודדות עם מחשבות שליליות ומייאשות. החולה לומד לקרוא תגר על האמונות הפוגעות בו.
  • התגמשות. הסתגלות לכך ששעות השיא והשפל אינן לגמרי צפויות, והתמודדות עם קושי זה.
  • הצבת גבולות. המטרה היא לנהל את לחצי החיים כך שיגיעו לרמה שאפשר להתמודד איתם.
  • קביעת סדרי עדיפויות. מתרגלים לוותר על משימות פחות חשובות או להאציל אותן לאחרים.
  • התמודדות עם הפגיעה בריכוז. מומלץ לחולים לחפש פעילויות שימשכו את תשומת לבם, ירכזו אותה ויעזרו להגביר ערנות. ניתן לבקש הוראות פשוטות ותמציתיות, ולנסות לצמצם גורמים מסיחים.
  • התמודדות עם "נפילות". "התמודדות יתר" וניסיון להתקדם מהר מדי בהתמודדות עם המחלה עלולים לגרום להחרפה של התסמינים. חשוב ללמוד לכבד את ההחמרה, ולקחת צעד אחורה. זה אינו סימן לכישלון של הטיפול או של המטופל, אלא איתות כי יש צורך להאט את קצב ההתקדמות.

הסיכוי הגבוה ביותר להחלמה קיים, לדעת המחברים, אצל חולים אשר שומרים על חיים פעילים ככל האפשר, והמחפשים להשיג שליטה על מהלך המחלה. הם ממליצים לבחור מטפל שמוכן להתייחס לתסמונת כאל בעיה רפואית שיש לה גם מרכיבים פסיכולוגיים. הם מזהירים מפני רופאים ומטפלים שממליצים על טיפולים יקרים ומוגזמים, שעלולות להיות להם תופעות לוואי קשות, ללא תועלת מוכחת. לחולים הסובלים מתת"כ חמור, אשר מחלתם אינה מוּקלת באמצעות שינוי אורח החיים ותרופות סטנדרטיות, הם ממליצים לשאול את הרופא אודות ניסויים קליניים רלבנטיים.

מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים באתר.
רוצים ללמוד לנהל את המחלה שלכם? אולי אני אוכל לעזור לכם?
פרטים בלשונית "שירותים מקצועיים"

לתשומת ליבך: מידע רפואי באתר או במייל אינו מהווה תחליף אלא תוספת להתייעצות עם רופא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מחשבה אחת על “תסמונת התשישות הכרונית — ניהול המחלה”

שינוי גודל גופנים